החזון

חזון הגרין ניו דיל לישראל
جرين نيو ديل لإسرائيل

גרין ניו דיל לישראל

הגיע הזמן לקחת בחזרה את השליטה על העתיד שלנו. 

כבר זמן רב שהתחושה היא שמי שאמורים לדאוג לנו – הממשלה, הפוליטיקאים שבחרנו – לא עובדים למעננו. בזמן שמעטים מרוויחים מהמדיניות הקיימת, רובנו ניצבים מול אתגרים מעוררי חרדה בכל תחומי החיים: רובנו עובדים קשה ועדיין בקושי גומרים את החודש. רבים כלל לא מצליחים למצוא עבודה. עלויות המזון לא תואמות את השכר שלנו. הפנסיה – גם למי שיש כזאת – נמוכה מדי. שעות עבודה ארוכות ופקקים מחסלים את הזמן הפנוי שלנו. החלום שלנו לדירה הולך ומתרחק. המערכות הציבוריות – בריאות, רווחה, תחבורה, חינוך – קרובות לקריסה. ליד הבית אין אוויר נקי, ורבים מאיתנו חיים קרוב יותר למפעלים מזהמים ואתרי אשפה מאשר לפארק ירוק.

מעל כל הבעיות האלה מרחף גם צלו המאיים של משבר האקלים, שנגרם בראש ובראשונה בשל פעילותן של תעשיות ענק, רווחיות לבעליהן אך מסוכנות לכולנו, ושל ממשלה שמקדמת אותן, במקום לדאוג לנו. לא מדובר במשבר עתידי. משבר האקלים – על ההשלכות החמורות שלו על החיים שלנו – כבר כאן, והוא מעמיד את העתיד שלנו בסכנה.  

המסמך הזה הוא הזמנה: בואו נפעל ביחד ונשנה את הכיוון שאליו אנחנו הולכים. הזמן שעומד לרשותנו כדי לעצור את משבר האקלים הוא קצר. אבל דווקא מפני שהאתגר שמולו אנו ניצבים הוא כה גדול, יש לנו גם הזדמנות לעשות שינוי גדול בכל תחומי החיים. אנחנו יכולות ויכולים לקחת בחזרה את השליטה על העתיד שלנו ולבנות כאן חברה שתפעל לפי היגיון אחר, חדש – כזה שמתרכז לא ברווחים, אלא ברווחה; כזה ששומר על כדור-הארץ, שהוא הבית של כולנו, מגן על החיים של כל דייריו ומבטיח שאלה יהיו חיים טובים. כמו שמגיע לנו.

משבר האקלים

שינוי האקלים הוא משבר מעשה ידי אדם. השיטה הכלכלית הקיימת מעמידה במרכז צמיחה אינסופית ומתבטאת בייצור בלתי-פוסק של מוצרים שאין בהם צורך אמיתי, רק כדי לגרום לכולנו לצרוך עוד ועוד. תעשיות ותאגידי ענק העומדים בלב השיטה הזו מגלגלים מיליארדי דולרים ומשחררים לאוויר כמות גדולה והרסנית של גזי חממה. לא מדובר רק בפליטות ממפעלים: ייצור אנרגיה באמצעות שריפת נפט, פחם וגז, תחבורה וייצור מזון (כולל שינוע סחורות) הם מהגורמים המרכזיים לפליטת גזי החממה בישראל ובעולם. הגזים האלו גורמים לעלייה בטמפרטורה העולמית הממוצעת, והתוצאה היא שינוי האקלים. כריית המשאבים הבלתי-מרוסנת והפסולת המציפה את הסביבה גורמים להרס שרק מחריף עוד יותר את המשבר.

מה זה אומר בפועל? המשך ההתחממות העולמית בקצב הנוכחי תביא לעלייה בגובה פני הים ולאירועי מזג-אוויר קיצוניים. זוכרים את גלי החום של השנים האחרונות? את גל השריפות בארץ ב-2016? את השיטפונות בדרום ב-2018 או את ההצפות בנהריה ותל-אביב ב-2020? את הבצורות הארוכות של 2004–2011 ו-2013–2018? גם הם תוצאה של שינוי האקלים. בגלל מיקומה במזרח התיכון, ישראל צפויה לסבול במיוחד מהמצב. כבר עתה קצב ההתחממות של ישראל גבוה בממוצע פי שניים מקצב ההתחממות העולמית. 

ככל שהמשבר יתגבר, אנו צפויים לעוד ועוד תופעות הרסניות, שכל אחת מהן, כמו הקורונה, יכולה לשתק את הפעילות הכלכלית, לפגוע בענפים שלמים ולגרור הוצאות עצומות לצורך שיקום תשתיות ושיקום המשק. גם הלחץ על מערכות הבריאות והרווחה הציבוריות צפוי לגבור. מי שיפגעו הכי קשה – וכבר נפגעים – הם אלו מאיתנו שמשתייכים לאוכלוסיות המוחלשות, שמסתמכות יותר על אותן מערכות. לאחר-מכן, ניפגע כולנו. אף-אחד לא יהיה חסין להשפעות המשבר. לנוכח כל אלה, משבר האקלים מתגלה לא רק כמשבר סביבתי, אלא גם חברתי, כלכלי ופוליטי.

יש לנו אחריות משותפת לפעול כדי לעצור את המשבר, ואין לנו הרבה זמן. לפי דו"ח הפאנל הבינלאומי לשינוי האקלים (IPCC), אם לא נשלים את השינוי הדרוש בתוך עשור, אנו עלולים לחצות את נקודת האל-חזור שממנה תחל המערכת הטבעית להאיץ את המשבר מעצמה. אם זה יקרה, היכולת שלנו להחזיר את הגלגל לאחור תאבד. 

אולם, השינוי בסדר-הגודל הנדרש לא יבוא מהחלטות פרטניות לגבי אורח החיים שלנו. כאשר 80% מפליטות גזי החממה מאז 1988 נעשו על-ידי 100 חברות, בעיקר חברות הגז והנפט, החקלאות התעשייתית ותאגידים אחרים, השינוי הנחוץ דורש התמודדות עם האופן שבו החברה שלנו מאורגנת. יתר על כן, גם שינויים הכרחיים באורח החיים שלנו, כגון העדפת תחבורה ציבורית על רכב פרטי, תלויים בשינוי סדרי העדיפויות בחברה שלנו. שינוי כזה רק מקבלי החלטות יכולים להוביל. 

מה עלינו לעשות? אמנם ישראל היא מדינה קטנה מאוד, אך היא מדורגת גבוה במדדי פליטות גזי חממה. לכן עלינו לעבור קודם-כול למקורות אנרגיה חלופיים, כגון אנרגיה סולארית. לצד זה, עלינו להפסיק את הניצול ההרסני של משאבי הטבע העומדים לרשותנו, לסגור תעשיות מזהמות ונצלניות, להבטיח מים ואוויר נקיים ולשמור על הטבע ועל מכלול החיים. 

לצד צמצום השפעתנו על הסביבה, עלינו גם להיערך כחברה לאקלים המשתנה ולהגיע מוכנים יותר למשברים שיבואו איתו. הסתגלות למשבר האקלים היא קריטית לשמירה על החיים שלנו ועל איכות החיים שלנו, לצמצום אי-שוויון ועוד. היערכות והסתגלות טובות כוללות השקעות ציבוריות גדולות וארוכות-טווח בתשתיות, יצירת רשת ביטחון לעובדים ועובדות, הגנה על שטחים פתוחים, יצירת מערכת בריאות ציבורית איתנה, ובכלל – יצירת מערכות ממשלתיות ומקומיות גמישות ומותאמות לשינויי האקלים הצפויים.

הצעדים הדרושים ידועים – השאלה שנותרה היא, איך ניתן לבצע אותם?

השיטה

לו ממשלות העולם היו מקשיבות לאזהרות המדענים ופועלות בזמן, מצבנו היום יכול היה להיות הרבה יותר טוב. אבל העובדה שפוליטיקאים בכל העולם לא עשו זאת אלא העדיפו להגן על האינטרסים של תעשיות הענק המזהמות אינה טעות – היא מדיניות. משבר האקלים הוא משבר פוליטי ומנהיגותי, שנוצר בשל חוסר הנכונות של ההנהגה הפוליטית לקדם את השינוי הנדרש. האחריות עליו נופלת קודם-כול על אותן תעשיות גדולות ועל אותן ממשלות שמשרתות ומקדמות את האג'נדה שלהן.

כיצד זה קורה? הרווחים העצומים של אותן תעשיות מקנים להן השפעה אדירה על מקבלי ההחלטות ברחבי העולם. המשאבים שברשותן מאפשרים להן להפעיל לחץ כדי לקדם מדיניות שטובה להן ופוגעת בציבור, כדוגמת הסרת מגבלות לשמירה על הסביבה, לקדם פוליטיקאים שישרתו את צורכיהן אחרי שייבחרו, להשפיע על פקידים בעמדות כוח שיודעים שלאחר-מכן מחכה להם משרה נחשקת בשוק הפרטי, לעצב את השיח הציבורי ועוד. ככל שהן עושות זאת יותר, כך גדלים גם כוחן ויכולתן להמשיך ולבצע עוד צעדים כאלו. לכן, זוהי שיטה. 

כדי להתמודד עם הגורמים למשבר האקלים, עלינו להחליף את השיטה הזו. כיוון שלאותן תעשיות יש כוח רב – והן לא יוותרו עליו פשוט כי נבקש יפה – עלינו לרתום כוחות אחרים, שידחפו לכיוון של מדיניות אחרת. ישנו רק כוח אחד שיכול לעשות זאת – הציבור. והאמת היא, שלציבור – כלומר, לכולנו – יש גם אינטרס עמוק לעשות זאת. מדוע? כיוון שהשיטה הקיימת לא רק מאיימת על האקלים המאפשר את החיים שלנו, אלא היא גם הגורם לשאר האתגרים שעמם אנו מתמודדים בחיי היום-יום. הנזק לסביבה מחד, והאי-שוויון והפערים המתרחבים בחברה מאידך, הם כולם תוצאה שלה. 

כאשר הממשלה פועלת למען האינטרסים של טייקונים וחברות ענק במקום למען אלו שלנו, האחים עופר יכולים להרוויח סכומי עתק בעוד מפעליהם מזהמים את האוויר של תושבי חיפה, ערד ורמלה. כאשר השיטה הזו מתמקדת ברווח במקום ברווחה, המדיניות של ממשלת ישראל היא להתנער מאחריותה כלפינו, להפריט ולייבש מערכות ציבוריות, ולמעשה, לחסוך על חשבוננו. הראשונות לשלם את מחיר ההזנחה הממשלתית הן האוכלוסיות המוחלשות ביותר. כך, למשל, תושבי שכונת הארגזים בדרום תל-אביב הם אלו ששכונתם מוצפת בחורף בשל תשתיות עלובות או לא קיימות. כאשר הממשלה גם מסרבת לראות את כולנו כשווים, הפגיעה עלולה להפוך לחמורה עוד יותר. בקיץ, לדוגמה, אלו תושבי הכפרים הלא-מוכרים בנגב, שבתיהם אינם מחוברים לרשת החשמל, שסובלים יותר מכל מגלי החום והטמפרטורות הקיצוניות. 

כמו שהקורונה כבר לימדה אותנו, כשמשבר גדול מגיע, כמעט כולנו נפגעים, לא משנה מי אנחנו. הביטחון הכלכלי והתעסוקתי שלנו מתערער, ואנשים עובדים, גם אלו שמצליחים לחסוך מעט לקראת העתיד, לא יכולים להתמודד איתו לבד. הביטחון שלנו בעתיד לא יכול להיות תלוי בשאלה כמה כסף יש לנו בבנק. לכן, כדי שנוכל לעמוד מול אתגרי משבר האקלים וההתמודדות עמו, אנחנו חייבות וחייבים שינוי, ויש לנו רק מה להרוויח ממנו.

השינוי הדרוש

אנחנו יכולות ויכולים לעשות את זה. זה הזמן להחליף את השיטה הקיימת בכזו שפועלת לטובתנו בכל תחומי החיים, ולמען הסביבה והחברה גם יחד. פתרונות לסוגיות חברתיות בוערות הם גם הפתרון למשבר האקלים, והפתרונות הנכונים למשבר האקלים יענו על קשיים חברתיים וכלכליים שכולנו חוות באופן יום-יומי. זה הזמן, לדוגמה, לקדם גם מעבר לאנרגיה ירוקה, וגם לוודא שמי שעובד כיום בתעשייה מזהמת לא יהיה מי שישלם את המחיר. גם לקדם בנייה ירוקה וגם להבטיח שכולנו נוכל להרשות לעצמנו מגורים ראויים. זו הדרך הטובה ביותר להתמודד עם משבר האקלים, והיא גם היחידה שיכולה להבטיח שבמקום להיפגע בדרך, כולנו נרוויח. כדי לצאת לדרך הזו, עלינו לשנות מהיסוד את סדר העדיפויות של הממשלה, משיטה של רווחים למעטים לשיטה של רווחה ושגשוג לכולנו. 

מה זה אומר בפועל? מחויבות של המדינה לספק לנו רשת ביטחון בכל מצב שניקלע אליו, על-ידי הבטחה של פרנסה בכבוד, גם בזמן משבר או מחלה; פנסיה מובטחת ונאותה וקצבאות נכות וזקנה ראויות; בנייה מחדש של מערכות בריאות ורווחה איתנות, מערכת חינוך הכי טובה שיש ומערכת תחבורה ציבורית ירוקה ויעילה; השקעות ציבוריות גדולות בפרויקטים של התחדשות עירונית ושיקום תשתיות ישנות או קורסות, ופיתוח מקורות אנרגיה מתחדשת ותעשייה ירוקה, שייצרו מאות אלפי מקומות עבודה חדשים בשלל מקצועות רלוונטיים לכולנו, בשכר ראוי ובתנאים הוגנים; השקעה בפריפריות הגיאוגרפיות והחברתיות בישראל, לפי עקרונות של צדק חלוקתי ותוך סיום של כל אפליה שממנה חלקנו סובלים כיום; יצירת שותפות עם קהילות מקומיות בתהליכי קבלת החלטות, התייעצות עם תושבים ותושבות והבטחת השתתפות פעילה של כולנו בהחלטות הנוגעות לחיינו. ובמילים פשוטות, בנייה של מדינה שבה כולנו שווים, וכולנו בעלי-הבית – ערבים ויהודים, נשים וגברים, צעירים ומבוגרים, מהמרכז ומהפריפריה.

מדיניות חדשה ששמה אותנו במרכז היא אינטרס של כולנו. הכסף כדי להבטיח זאת קיים, הוא פשוט לא מחולק נכון בתוך החברה שלנו. התקציב הנדרש יכול וצריך להגיע משינוי בסדרי העדיפויות של הממשלה והשקעות של המדינה אשר יובילו לשגשוג שכולנו נהנה ממנו. כשנעשה את זה, נוכל גם להתמודד עם האתגרים האדירים שמשבר האקלים מציב מולנו. הזמן קצר, והמשימות רבות ודחופות. למען עצמנו, למען הדורות הבאים ולמען העולם – זה הזמן לשנות את המציאות. 

אנחנו דורשות ודורשים: 

  • לפעול באופן מיידי להתמודדות עם משבר האקלים.
  • לשנות מהיסוד את סדר העדיפויות של הממשלה – משיטה של רווחים למעטים, לשיטה של רווחה ושגשוג לכולנו. 

כדי לעשות זאת, עלינו:

  • להבטיח את הביטחון התעסוקתי והכלכלי שלנו על-ידי יצירה של מאות אלפי משרות חדשות בשכר ראוי במקומות עבודה ירוקים, תוך חיזוק התאגדויות עובדים. 
  • לזנוח את השימוש במקורות אנרגיה מזהמים ולעבור ל-100% אנרגיות מתחדשות. 
  • לסגור תעשיות מזהמות שפוגעות בסביבה ובבריאות שלנו ולפתח ולעודד תעשיות ירוקות, תוך הבטחת מעבר צודק של עובדים מתעשיות מזהמות למקומות עבודה חדשים.
  • לחזק את מערכות הבריאות, הרווחה, החינוך והתחבורה הציבוריות, ולהחזיר לידי הציבור את השליטה על משאבי הטבע בישראל. 
  • להשקיע בהקמה וחידוש של דיור ותשתיות, שישרתו את כולנו, ויבטיחו סביבה בריאה, בטוחה וירוקה יותר.
  • לפעול תוך התחשבות בקהילות מקומיות ושיתופן בצעדים שיינקטו להתמודדות עם המשבר והבטחת השתתפות פעילה של הציבור בקבלת ההחלטות.
  • לחתור לשלום ישראלי–פלסטיני ולשלום עם כל שכנותינו, תוך קידום שיתופי-פעולה להתמודדות עם משבר האקלים.

גרין ניו-דיל לישראל הוא חזון שלאורו נוכל לפעול בתחומים שהם החשובים והדחופים ביותר בהיערכות לשינוי האקלים, לפי העקרונות שפירטנו כאן. השורה התחתונה היא זו: משבר האקלים כבר כאן, והוא מביא עמו סכנות קשות ומיידיות לעתיד שלנו, אבל גם הזדמנות אמיתית לשינוי. בואו ונעשה את זה!

جرين نيو ديل لإسرائيل

حان الوقت لنستعيد السّيطرة على مستقبلنا.

سبق أن اعتدنا لعدم اهتمام وعمل الحكومة والسّياسيين المُرشّحين من أجلنا ومن أجل تلبية احتياجاتنا. في الوقت ذاته بينما قلائل يجنون من السّياسيّات الحاليّة، غالبيّتنا موجودين أمام تحديّات تدعو للقلق والخوف على جميع الأصعدة: معظمنا نعمل بجدّ وكد، ويتعسّر علينا انهاء شهر براحة اقتصاديّة واكتفاءٍ مالي. الكثيرون لا يجدون فرص عمل. غلاء المواد الغذائيّة لا يلائم دخل الفرد. حتّى راتب التّقاعد لمن يحصل عليه، فهو منخفض جدّا. ساعات العمل الطّويلة ومشكلة الإزدحامات المروريّة التي تشهد شوارعنا. حِلمنا لنمتلك بيتًا أصبح مستحيلًا. الأجهزة العامّة كالرّعاية الصّحيّة، الرّفاه الاجتماعي، المواصلات، التّعليم على وشك الانهيار. لا يوجد هواء نقي في أحيائنا، كثيرون يقطنون بالقرب من أماكن صناعيّة ملوّثة ومزابل رمي النّفايات المتراكمة، بدلًا من منتزه أخضر.

أوّلًا وقبل كلّ شيء، هناك علامات عديدة تهدّدنا بوجود ظلّ أزمة المناخ، الّتي وصلت إلينا تحديدًا بسبب أنشطة الصّناعات الضّخمة، الّتي تجلب الأرباح لأصحابهن بينما المخاطر لنا جميعًا. إلى جانب هذا كلّه فانّ الحكومة تعزّز هذه الأنشطة وتدعمها عوضًا عن حمايتنا. نحن نتكلّم عن أزمة حاليّة، قائمة في حاضرنا وليست أزمة مستقبليّة. التبعيّات والآثار الوخيمة لأزمة المناخ على حياتنا موجودة بيننا وتهدّد مستقبلنا. 

هذه الوثيقة، هي بمثابة دعوة: انضمّوا إلينا، لنعمل معًا على تغيير الوجهة الّتي في سبيلنا اليها. بأيدينا وقت قصير، نستطيع فيه إيقاف الأزمة المناخيّة هذه وتخطّيها. ولكن، ولأنّ التحّدي الّذي نواجهه يُعتبر كبيرًا جدّا، فلدينا فرصة لإحداث تغيير كبير من شتى جوانب الحياة. باستطاعتنا أن نعيد السّيطرة على مستقبلنا، وبناء مجتمع يتصرّف وِفق منطق مختلف وجديد، لا يعتمد على الأرباح، انّما على الرّفاه الاجتماعي؛ يحافظ على بيتنا المشترك – الكرة الأرضيّة، يحمي حياة مواطنيها ويضمن لنا حياة كريمة – كما نستحق. 

أزمة المناخ 

التغيرات المناخيّة هي من صنع البشر. المنهج الاقتصادي القائم يتمركز حول الازدهار والتطوّر الغير نهائيين. حيث يتم ذلك من خلال صناعة منتجات ليست ذات أهميّة وبِغنى عنها، حيث نقوم نحنُ كمستهلكين بشرائها واستعمالها رغم أنّه لا لزوم لها. الصّناعات والشّركات الضّخمة المسيطرة على هذا الأسلوب من التّصنيع والتّسويق تكسب مليارات الدولارات وبالمقابل، فمن خلال هذه الصّناعات يُطلق الى الهواء غازات الاحتباس الحراري بكميّات ضخمة ومُدمّرة للبيئة. لا يقتصر انبعاث الغازات السّامّة على المصانع فقط، الّا وبالإضافة وكأمثلة أخرى؛ توليد الطّاقة من خلال حرق الوقود مثل النّفط، الفحم الطّبيعي والغاز، وغازات سامّة نتيجة وسائل النقل وتصنيع الغذاء (لا ننسى أيضًا نقل البضائع المُنتَجة الذي يؤدي هو الآخر بزيادة التلوّث البيئي النّاتج). يشهد متوسّط درجات الحرارة العالميّة ارتفاع بسبب هذه الانبعاثات الغازيّة وبالتّالي تغيّر المناخ. استخلاص المعادن المُفرط والنّفايات المُلقية في كلّ مكان هما مسببان لزيادة تأزّم هذه الأزمة. 

ماذا يعني هذا؟ استمرار الاحتباس الحراري العالمي في الوتيرة الحاليّة سوف ينتج لارتفاع سطح البحر ولظواهر مناخيّة شديدة.  هل تذكرون موجة ارتفاع درجات الحرارة في السّنوات الأخيرة؟ الحرائق عام 2016؟ الفيضانات في الجنوب عام 2018 وفي نهاريا وتل ابيب عام 2020؟ فترات الجفاف الطّويلة ما بين 2004 و2011، ومنذ 2013 حتّى 2018؟ كلّ هذه الكوارث الطبيعيّة الأخيرة هي نتيجة التغيرّات المناخيّة. من المتوقّع أن إسرائيل ستعاني هي بشكلٍ خاص من هذا الوضع القائم، بسبب مكانها في الشّرق الأوسط. حتّى يومنا هذا، يُعتبر معدّل الاحتباس الحراري في إسرائيل ضعفيّ المعدّل العالمي.

كلّما تفاقمت الأزمة المناخيّة، كلّما كنّا معرّضين أكثر لظواهر بيئيّة مدمّرة، الّتي كلٍّ منهن (مثل كورونا) يمكنها شلّ النّشاط الاقتصادي وتسبيب ضررًا لفروع كاملة الّتي تطلّب نفقات مالية ضخمة من أجل إصلاح البنية التحتيّة وإحياء الاقتصاد. ومن المتوقّع أيضًا أن يزداد الضّغط على المنظّمة الصحيّة وعلى منظّمة الرّفاه الاجتماعيّة. إنّ المتضررين الأوائل من هذا هم جزء لا يتجزأ منّا، الفئات المُستضعفة، لأنهم يعتمدون أكثر من غيرهم على هذه الأجهزة. ومن ثمّ، نتضرّر جميعًا. ستؤثّر هذه الأزمة على الجميع، لن يكون أحد محصّن ضد آثارها. بالأخذ في الاعتبار والتّذكر أنّ أزمة المناخ هي ليست فقط أزمة بيئيّة، انّما أيضًا أزمة اجتماعيّة، اقتصاديّة وسياسيّة. 

نحنُ نتحمّل مسؤوليّة مشتركة، وعلينا أن نعمل عليها معًا لإيقاف الأزمة والخروج منها، وليس لدينا الكثير من الوقت. وفقًا لتقرير اللجنة الدوليّة للتغيرات المناخيّة (IPCC)، في حال لن نقوم بالتغيير المطلوب في غضون عقد من الزمن، قد نعبر نقطة "اللا عودة"، حيث سيبدأ بعدها النّظام الطبيعي على تعجيل الأزمة من تلقاء نفسه. في حال حصول هذا، سوف نخسر قدرتنا على إعادة الزمن الى الوراء واسترداد ذاك الخيار. 

على أيّة حال، فان التغيير في الحجم الكبير المطلوب لا يأتي من قبل قرارات فرديّة تتمركز حول أسلوب حياتنا. في حين أن 80% من انبعاث غازات الاحتباس الحراري منذ عام 1988 كانوا نتيجة لنشاطات 100 شركة، بالأخص شركات غاز ونفط، زراعة صّناعيّة وشركات أخرى. التغيير الاجباري المفروض يتطلب التّعامل مع أساس الطّريقة الّتي بها مبني ومنظّم مجتمعنا. علاوة على ذلك، يتطلّب الموضوع تغييرات الزاميّة في نمط حياتنا. مثلًا، استبدال المركبة الخاصّة وتفضيل المواصلات العامّة عنها، وهذا يعتمد على تغيير سلّم الأولويّات في مجتمعنا. تغيير كهذا، لا يمكن أن يقوده ويترأسهُ إلّا صنّاع القرارات فقط.

ماذا يتوجّب علينا أن نعمل؟ على الرّغم بأن إسرائيل دولة صغيرة جدّا، لكنّ مقياس انبعاث غازات الاحتباس الحراري مُصنف كعالٍ جدّا. لهذا، أوّلًا وقبل كلّ شيء، علينا أن نستبدل مصادر الطّاقة الّتي نستعملها بمصادر طاقة بديلة، كالطّاقة الشّمسية مثلًا. إلى جانب هذا، يجب علينا التوقّف عن الاستغلال البشع والمبالغ للموارد الطبيعيّة الّتي تحت تصرّفنا. كما وعلينا إغلاق الصّناعات الملوّثة للبيئة والاستغلاليّة وضمان مياه عذبة وهواء نقي، اضافةً للحفاظ على الطبّيعة وعلى الحياة من حولِنا من جميع الأوجه.

إلى جانب هذا، يتوجّب علينا تقليص تأثيرنا على البيئة، علينا كمجتمع أن نكون على استعداد لتغير المناخ المتوقّع وأن نكون جاهزين للأزمات الأخرى التي سيصحبنه. التّكيّف مع أزمة المناخ هو أمر حاسم للحفاظ على حياتنا وعلى جودتها، وللتقليل من عدم المساواة والخ. الاستعدادات والتّأقلم الجيدين يشملوا استثمارات عامة كبيرة وطويلة الأمد في البنى التحتيّة، انشاء شبكة أمان للعمّال والعاملات، حماية المساحات المفتوحة، تشكيل نظام صحّي عام متين، بالإضافة إلى إنشاء أجهزة حكوميّة ومحليّة مرنة وملائمة للتغيرّات المناخية المتوقع بها. 

الخطوات المطلوبة معروفة – السؤال المتبقّي هو: "كيف سنطبّق كل ما ذكر أعلاه؟ "

الطّريقة 

لو أن الحكومات في العالم أصغوا لتحذيرات العلماء ولو أدّوا دورهم في الوقت المناسب كما يجب، لكان وضعنا اليوم أحسن بكثير ممّا هو عليه. ولكن حقيقة إنّ السياسيين حول العالم لم يفعلوا هذا وفضّلوا حماية مصالحهم ودعم الصّناعات الضخمة الملوّثة للبيئة هي ليست خاطئة – انّما فهي سياسات مدروسة. أزمة المناخ هي أزمة سياسيّة وقياديّة، الّتي ولُدت بسبب عدم وجود قيادة سياسيّة مناسبة وصائبة، الّتي يمكنها احداث التغيير المطلوب. المسؤولية تقع أوّلًا على الصّناعات الكبيرة وعلى الحكومات الّتي تخدم، تعزّز وتطوّر مخططاتها. 

كيف يحصل هذا؟ الأرباح الضخمة لهذه الصناعات يضمن لها تأثير هائل على صنّاع القرارات في كلّ أرجاء العالم. بحوزتها موارد تمكّنها بتفعيل ضغط من أجل تشجيع وتطبيق سياسات تعود لصالحها، ولكن من جهة أخرى تضرّ بالجمهور. مثال على ذلك، إزالة قيود حماية البيئة، ترقية وترشيح سياسيين الذين يخدمون احتياجاتها، التأثير على مسؤولين ذي مناصب عليا للحصول على مناصب مرغوب بها في القطاع الخاص وتصميم الخطاب العام والمزيد. كلّما فعلوا هذا أكثر، كلّما زادت قوّتهم وقدرتهم على الاستمرار لتطبيق المزيد من الخطوات المشابهة. هذه هي الطّريقة المتّبعة لدى الصّناعات الكبرى. 

لكي نتعامل مع مسببات أزمة المناخ، يجب علينا تغيير هذه الطريقة. لأنّ لهذه الصّناعات (صانعة القرار في ذات الوقت) قوّة عظمى الّتي لن يتنازلوا عنها في حال طُلبَ ذلك. علينا تفعيل قوى أخرى حيث تتغيّر الوجهة الى سياسات مختلفة. هناك قوى واحدة قادرة على إحداث هذا التغيير – وهو المجتمع والرأي العام. والحقيقة هي أن للمجتمع، أي لنا نحنُ، يوجد مصلحة كبيرة لهذا التغيير. لماذا؟ لأنّ الطريقة القائمة حاليًّا تهدّد المناخ الّذي يبقينا على قيد الحياة، الّتي تجعلنا أمام تحديّات نواجها كل يوم. اضافةً، فهي تؤدّي لإلحاق الضرر بالبيئة من جهة، وعدم المساواة واتساع الفجوات في المجتمع من جهة أخرى.

عندما تعمل الحكومة من أجل تلبية اهتمامات رجال الأعمال ذات النفوذ والشركات الضخمة بدلًا من العمل من أجلنا نحنُ الشّعب، نكون في وضع به الأخوين عوفر على سبيل المثال يجنوا أموالًا طائلة في ذات الوقت الذي به مصانعهم تساهم في تلوّث هواء مدينة حيفا، عراد والرّملة. في حين أن هذه الطّريقة تتمركز على الرّبح وليس الرّفاه الاجتماعي، فإنّ سياسة الحكومة الاسرائيليّة هي التهرّب من مسؤوليتها الكاملة تجاهِنا وخصخصة وإقصاء الأجهزة العامّة، وفي الواقع، التّوفير على حسابنا. أوّل من يدفع ثمن إهمال الحكومة هن الفئات المُستضعفة في المجتمع. هكذا وعلى سبيل المثال، سكّان حي "هأرجازيم" في جنوب تل أبيب، سيعانون من فيضانات خلال فصل الشّتاء بسبب البنية التحتيّة السيئة أو الغير موجودة إطلاقًا. بينما ترفض الحكومة رؤيتنا جميعًا متساويين على حدّ سواء، نكون نحن معرّضين لأضرار أشدّ خطورة. بالصّيف، كمثال، فإنّ سكّان القرى الغير معترف بها في النّقب، الذين يقطنون في بيوتٍ منع منها وصل الكهرباء، يعانون طيلة أيّام الصيف من الموجات الحرّ الشديد.  

كما علّمتنا أزمة كورونا، عند وقوع أزمة جدّية، فآثارها تكون علينا جميعًا، بغض النّظر عمن نكون. الأمان الاقتصادي والوظيفي تزعزع، حتّى الأشخاص الّذين يعملون والأشخاص الذين ينجحون بتوفير بعض المال من أجل ضمان المستقبل، لا يمكنهم مواجهة الأضرار الناجمة من الأزمة لوحدهم. لا يمكننا أن نعتمد على المبلغ الّذي نملكه في حساب البنك لضمان المستقبل. لهذا، لكيّ نتمكّن من مواجهة أزمة المناخ، نحنُ مُلزمين بالتغيير، الّذي سيجلب لنا المكاسب فقط.

التّغيير المطلوب

بوسعنا واستطاعتنا أن نحدث التغيير. هذا هو الوقت المناسب والمطلوب لاستبدال الطّريقة السّابقة بطريقة جديدة تعمل لصالحنا من شتّى نواحي الحياة، لصالح البيئة والمجتمع سويّةً. إضافةً، إيجاد حلول للقضايا والمشاكل الاجتماعيّة الّتي تحتاج حلولًا طارئة هو أيضًا حل لمشكلة المناخ، والحلول الصّائبة لأزمة المناخ هي عبارة عن تخطّي الصّعوبات والعسر الاجتماعيّة والاقتصاديّة الّتي نعيشها كلّ يوم. كما أنّه هذا هو الوقت الملائم للانتقال الى الطّاقة الخضراء، والتأكّد من أنّ كلّ موظّف يعمل اليوم في احدى الصّناعات الملوّثة لن يدفع ثمن ذلك في المستقبل. تعزيز البناء الأخضر هو أيضًا أمر مهمّ، إلى جانب أيضا لضّمان مسكن لائقًا للجميع وامكانيّة تحمّل مصاريفه. هذه هي الطّريقة الأفضل لمواجهة وحلّ أزمة المناخ، والوسيلة الوحيدة الّتي يمكننا بها ضمان الأرباح لجميعنا بدلًا عن الأضرار السّابقة. لكي ننطلق نحو هذا التغيير، علينا تغيير سلّم أولويّات الحكومة، بدلًا من جني الأرباح للقلائل فقط، من خلال هذه الطّريقة الجديدة يمكننا جميعًا العيش برفاه اجتماعيّ وازدهار.

ما المقصد بهذا؟ الدّولة مُلزمة بتوفير شبكة أمان في كلّ موقف نكون به، توفير سبل وأدوات للعيش بكرامة، سواء أثناء أزمة أو مرض؛ راتب تقاعد مضمون وجيّد، مخصّصات الإعاقة والشّيخوخة كافية ولائقة؛ بناء أجهزة رعاية صحيّة ورفاه اجتماعي متينين، جهاز تعليمي ممتاز ونظام مواصلات عامّة أخضر (صديق للبيئة) وفعّال. 

الاستثمارات العامّة الكبيرة في مشاريع تجديد المدينة كما وترميم البُنى التحتيّة القديمة أو الهالكة وتطوير مصادر طاقة متجدّدة والصّناعة الخضراء، فتحوا المجال أمام آلاف العمّال للحصول على وظائف جديدة ومتنوّعة المجالات، بأجرٍ لائق وشروط عمل عادلة. الاستثمار بالضوّاحي الجغرافيّة والهوامش الاجتماعيّة في إسرائيل، وِفقًا لمبادئ التقسيم بعدلٍ ومن خلال إنهاء كلّ تمييز يعاني منه البعض منّا؛ انشاء شراكة مع مجتمعات محليّة بسيرورة اتّخاذ القرارات، التّشاور مع السّكان وضمان شراكة نشطة لنا جميعًا في اتّخاذ القرارات الّتي تخصّ حياتنا. في كلمات أبسط، تأسيس دولة فيها جميعنا متساويين، وجميعنا أصحاب هذا المكان – عرب ويهود، نساء ورجال، صغار وكبار، من المركز ومن الضّواحي. 

السّياسات الجديدة التي تضعنا نحنُ في المركز، هي من مصلحتنا جميعًا. المال الذي يضمن لنا هذا متوفّر، ولكنّه للأسف غير موزّع بشكلٍ عادلٍ وصحيح على مجتمعنا. الميزانيّة الّتي نحتاجها، يمكننا أن نحصل عليها في حال تغيير سلّم أولويّات الحكومة واستثمارات الدولة، الأمر الذي سيؤدّي لتحقيق ازدهار نتمتّع به جميعًا. عندما نطبّق هذا التّغيير، سنستطيع مواجهة التّحديات الهائلة الّتي فرضتها علينا أزمة المناخ. الوقت الّذي نملكه محدودًا وقصيرًا، والمهمّات المتوجّبة كثيرة ومُستعجلة. من أجلنا نحنُ، من أجل الأجيال القادمة ومن أجل العالم – حان الوقت لتغيير الواقع. 

مطالبنا:

  • التصرّف الفوريّ لمعالجة أزمة المناخ.
  • التغيير الجّذري لسلّم أولويّات الحكومة –  الانتقال إلى طريقة توفير الرّفاه والازدهار لنا جميعًا بدلًا من  طريقة جني الأرباح للقلائل فقط.

للقيام بذلك، يجب علينا: 

  • ضمان الأمان الوظيفي والاقتصادي من خلال إنشاء مئات الآلاف من فرص العمل الجديدة بأجرٍ لائق وأماكن عمل خضراء (صديقة للبيئة)، عن طريق تعزيز وتقوية نقابات العمل.
  • التخلّي عن استعمال مصادر الطّاقة الملوّثة للبيئة، والانتقال بشكلٍ كامل 100% إلى مصادر الطّاقة المتجدّدة.
  • إغلاق الصّناعات الملوِثة والمضرّة للبيئة والصّحة وتطوير وتشجيع الصّناعات الخضراء. بالمقابل، ضمان انتقال العمّال من أماكن عملهم في الصّناعات الملوّثة إلى أماكن عمل جديدة بشكلٍ عادل. 
  • تعزيز أجهزة الّرعاية الصّحيّة، الرّفاه الاجتماعي، التّعليم، المواصلات العامّة، وإرجاع السّيطرة العامّة على الموارد الطبيعيّة في إسرائيل.
  • الاستثمار في بناء وتجديد وحدات سكنيّة وبنى تحتيّة، لخدمتنا جميعًا، ضمان بيئة صحيّة؛ خضراء أكثر وآمنة أكثر.
  • التّعامل بمراعاة والتّيقظ للجماهير المحليّة ومشاركتهم بالإجراءات والخطوات الّتي سيتم اتّخاذها من أجل مواجهة الأزمة، وضمان مشاركة المجتمع النّشطة في صنع القرار من جهة أخرى. 
    • السّعي من أجل السّلام الإسرائيلي – فلسطيني والسّلام مع الدول المجاورة، من خلال حضّ التّعاون لمواجهة أزمة المناخ والتّغلب عليها.

"جرين نيو ديل لإسرائيل" هي رؤية، من خلالها سنتمكّن من العمل في المجالات الأكثر أهميّة وإلحاحًا من أجل الاستعداد إلى تغيير المناخ، وِفقًا للمبادئ التّي ذكرناها أعلاه. خلاصة القول هي: إنّ أزمة المناخ قد لازمتنا، وتجلب معها مخاطر جسيمة ومباشرة على مستقبلنا، ولكنّها توفّر لنا أيضًا فرصة حقيقيّة لإحداث التّغيير.

אנרגיה חיונית לחיים שלנו, זה ברור. קירור בקיץ המתארך או חימום בחורף הם תנאים הכרחיים לשרוד בישראל. כבר כיום, רבים מאיתנו לא יכולים להרשות לעצמם להפעיל מזגן בקיץ, או תנור בחורף. אחרים, כמו התושבים הערבים–הבדואים בכפרים הבלתי-מוכרים בנגב, לא מחוברים כלל למערכת החשמל. ככל שיתגברו השפעות משבר האקלים, התלות שלנו באנרגיה זמינה, נקייה וזולה רק תלך ותגבר.

אבל כמו שאנרגיה חיונית לחיינו, הייצור שלה כיום פוגע בנו. ייצור חשמל מפחם ומגז טבעי אחראי לבדו לרוב זיהום האוויר בישראל, שגורם לאלפי הרוגים בשנה, ולמחלות אצל רבים אחרים. זיהום ממכוניות שמונעות בדלקים מזהמים אחראי לרוב הזיהום במרכזי הערים, והשכונות והערים העניות יותר הן שסובלות הכי הרבה. אוכלוסיות בעלות נגישות פחותה לשירותי בריאות טובה ומונעת, הן שנפגעות ממנו בצורה הכי משמעותית. ייצור חשמל הוא גם הגורם מספר אחת של פליטות גזי חממה שגורמות למשבר האקלים. הזמן לפעול כדי לשנות זאת הוא עכשיו.

איך? כיום, שוק האנרגיה נשלט על ידי מספר קטן של טייקונים שמרוויחים מהמצב הקיים ומאיימים על העתיד שלנו. מיצחק תשובה במשק הגז, דרך משפחת עופר בבז"ן ובמפעלים המזהמים בנגב, קצא"א שאחראית לאסון בשמורת עברונה, ועד חברת שברון העולמית. במשך שנים הם משתפים פעולה עם ממשלות ישראל בהגברת משבר האקלים, בהסתרת ההשפעות שלו עלינו, בחלוקה לא שוויונית וריכוזית של משאבי הטבע והרווחים מהם, ובעצירה של כל שינוי שיכול להיות לטובתנו. הם ודומיהם עושים את זה בכל העולם.

אבל אנחנו חזקים מהם. אנחנו יכולות וחייבים לעצור מיד את האופן ההרסני שבו מייצרים כיום אנרגיה ולעבור ל-100% אנרגיות מתחדשות, ובפרט לאנרגיית השמש. עלינו לעצור את החיפוש וההפקה של דלקי מאובנים ולסגור את כל המפעלים שמייצרים מהם כיום אנרגיה, תוך הבטחת מעבר תעסוקתי צודק ובטוח לכל העובדים בתעשיות אלו. צעדים כאלו יהיו לטובתנו גם בהיבט הכלכלי: המעבר לאנרגיה ירוקה לבדו יכול לייצר מאות אלפי מקומות עבודה חדשים וייצור הזדמנויות לאנשים וקהילות להיות הבעלים של האנרגיה שהם מייצרים, עם פאנלים סולאריים על גגות מבנים ובחצרות. בכלל, עלינו לדאוג שמקורות האנרגיה המתחדשת שנפתח יישארו בשליטת הציבור. אם נעשה זאת, נתרום גם לביזור של ייצור האנרגיה בישראל – מהלך שיש לו יתרונות סביבתיים, כיוון שהוא מאפשר שמירה על יותר שטחים פתוחים; הוא חסכוני, כיוון שהוא פוטר אותנו מהצורך בתשתיות מאסיביות להולכת חשמל למרחקים ארוכים ובמתח גבוה; והוא גם מחזיר את הכוח לאנשים ולקהילות המקומיות.

ולבסוף, אנחנו חייבים להבטיח לכל אדם נגישות לאנרגיה כדבר בסיסי, אבל אנחנו יכולים גם לעשות יותר מזה. עלינו לדאוג שהשכונות והערים שלנו יהיו מלאות בעצים שיסייעו בקירור בקיץ; שהמבנים שלנו יהיו ירוקים ויספקו אוורור ותאורה טבעיים; שהתחבורה הציבורית תאפשר לנו חיים טובים בלי רכב פרטי, ושכלי הרכב שיישארו יהיו מונעים בחשמל ולא יזהמו וירעישו במרכזי הערים. כל אלו יורידו לנו את חשבון החשמל, יסייעו לעצירת משבר האקלים וייצרו לנו מרחבים נעימים יותר לחיות בהם. כל זה מגיע לנו, וביחד נוכל להביא את העתיד הזה.

אנרגיה חיונית לחיים שלנו, וכך גם המאבק בהשפעות משבר האקלים. יש לנו הזדמנות לפעול בשני המישורים יחד, כדי להבטיח אנרגיה זולה ונקייה, בסביבה פורחת, לכולנו.

אנחנו עובדות ועובדים קשה. רבים מדי מאיתנו עובדים שעות ארוכות, לפעמים אפילו בשתיים או בשלוש משרות, ועדיין מתקשים לסגור את החודש. מאות אלפים מאיתנו איבדו את פרנסתם במשבר הקורונה, ועלולים להתקשות במציאת עבודה גם שנים קדימה. עצמאיות, עובדי קבלן וחלקים נרחבים מהחברה שלנו חיים בחוסר ודאות תעסוקתית. אנחנו סובלים מחוסר ביטחון תעסוקתי וכלכלי.

משבר האקלים צפוי להעמיק עוד יותר את חוסר הביטחון הזה. לפי כל ההערכות, הוא יביא לטלטלה בקנה מידה שעוד לא פגשנו: אירועי מזג אוויר קיצוניים יפגעו ברכוש, בתשתיות ובתעשייה ויובילו לפגיעה קשה בענפים נרחבים – חקלאות, תיירות, תעשייה ועוד. אם ביטחון תעסוקתי וכלכלי לכולנו הוא ערך שתמיד חשוב להיאבק עליו, עכשיו זה רק נעשה דחוף יותר. עלינו להוביל לעתיד שבו כולנו נחיה בכבוד ועם תנאי מחיה מספיקים ומובטחים. עתיד בו התעשיות שלנו יזהמו פחות ולא יפגעו בסביבה, בעוד העובדות והעובדים כאן יזכו ליציבות כלכלית, לשכר הוגן ולביטחון בעתיד.

מה צריך לעשות? קודם-כול להבין דבר פשוט: כולנו חלק מהחברה, וכולנו זכאים לחיים בכבוד. עלינו להבטיח שכל אחת ואחד יזכו לתנאי מחיה מספיקים וטובים, שאף-אחד לעולם לא יישאר מאחור, וכל מי שיחפוץ בכך – יזכה בעבודה מובטחת, מועילה ומספקת. עלינו לזכור שהעובדים יותר חשובים מרווחים של טייקונים. כל שינוי צריך להתמקד בנו, בצרכים שלנו וברווחה שלנו. ושינוי – כמו שראינו – הוא דבר דחוף. בבואנו להתמודד עם הגורמים של משבר האקלים והשלכותיו, אנחנו חייבים לקחת בחשבון את הביטחון התעסוקתי של כל תושבי ישראל, ולפתח "משרות ירוקות", שיבטיחו את עתידנו הכלכלי והאקלימי יחד.

מהן "משרות ירוקות"? כל עבודה התורמת לשגשוג שלנו כחברה ולא מבוססת על דלקי מאובנים או תעשייה מזהמת. מדובר במאות אלפי משרות בתחומים רבים ומגוונים: פיתוח מקורות אנרגיה מתחדשת יבטיח מקומות עבודה רבים בייצור, פיתוח, הנדסה, התקנה, שיווק, הפצה ועוד; חקלאות מקיימת ששומרת על הקרקע תוכל גם היא להבטיח משרות חדשות; פיתוח פתרונות לטיפול ירוק בפסולת הוא פתח לקיומם של עסקים קטנים ומקומיים רבים; בנייה ירוקה יכולה לפרנס בעלי מקצועות רבים, החל ממתכננים ומעצבים ועד עובדי בניין; חיזוק התחבורה הציבורית יוסיף אלפי תקנים לנהגות ולנהגים חדשים; נטיעת עצים ושיקום אזורים טבעיים יספקו גם הם הזדמנויות תעסוקה רבות. גם חיזוק מערכות הבריאות, הרווחה והחינוך הוא הזדמנות להבטיח ביטחון תעסוקתי וכלכלי: הגדלה דרמטית של מספר המשרות תביא למצב שבו כולנו מרוויחים – המערכות הציבוריות שלנו יהיו טובות וחזקות יותר, ועוד אנשים יזכו במשרות בטוחות בכל רחבי הארץ. אותו הדבר נכון גם להשקעה בתרבות ובאומנות מקומית. השקעה באלו היא חלק ממעבר לכלכלה שמתמקדת בשגשוג שלנו; על המדינה יהיה להבטיח שמשרות אלו יהיו בתנאים טובים ובשכר הוגן – לרווחת כולנו.

בנוסף, הממשלה חייבת לקדם בדחיפות סגירה של תעשיות מזהמות ומעבר עובדים לתעשיות חדשניות וירוקות. הרווח כאן הוא כפול: גם נבטיח ביטחון תעסוקתי לעובדות ועובדים רבים וגם נעצור את אחד הגורמים המרכזיים למשבר האקלים. כדי להבטיח מעבר מוצלח כמה שאפשר לתעשיות החדשות, המדינה תהיה אחראית לממן את הסבתם של עובדים אלה למקצועות החדשים, או להבטיח להם תנאי פרישה מכובדים. לצדם, יוכלו ליהנות מהם עוד אנשים רבים נוספים, שיזכו גם הם בביטחון תעסוקתי מחודש. במסגרת מחויבותה המחודשת לשמור עלינו, הממשלה צריכה להבטיח שזכויות העובדים בתעשיות חדשות אלו יישמרו במלואן, שהם יועסקו בצורה ישירה ולא קבלנית, וששכרם יהיה הוגן.

עלינו לחזק גם את העבודה המאורגנת. אנחנו חייבים להבטיח שלעובדות ולעובדים – כלומר, לנו – יהיה כוח. הכוח הזה עובר בהתארגנויות בכל מקומות העבודה, בהפסקת המלחמה של הממשלה בארגוני העובדים ובהבטחת ייצוג לנציגי העובדים בדירקטוריונים של מפעלים וחברות. ובכלל, הגיע הזמן ששוק העבודה כאן יעבוד בשבילנו – עם שכר מינימום בגובה 40 ש"ח לשעה, עם איסור על העסקה קבלנית, עם שבוע עבודה של עד 35 שעות שבועיות. זו המשמעות של שיטה חדשה – הגנה גם על הסביבה וגם עלינו.

ולסיום, חשוב לזכור שביטחון כלכלי זה גם פנסיה. כיום, כספי הפנסיות של ציבור העובדים בישראל מושקעים בחברות דלקי מאובנים ובתעשיות מזהמות. אבל החברות הללו פוגעות בסביבה, בבריאות עובדיהן, כפועל יוצא – בכולנו. אנחנו צריכים להפסיק להשקיע בחברות מזהמות ולהתחיל להשקיע במעבר צודק לכלכלה ירוקה. וכמובן, אנחנו חייבים להבטיח שכולנו נהנה מפנסיה מובטחת, שתבטיח לנו חיים בכבוד.

ביטחון תעסוקתי וכלכלי נוגע ישירות לחיים של כולנו. דווקא כשאנו ניצבות מול משבר האקלים, יש לנו הזדמנות להבטיח זאת. אנחנו חייבות וחייבים לבנות שיטה שבה העבודה שלנו מובטחת, ושבמסגרתה נדע תמיד שלא משנה מי אנחנו, באיזה שלב אנחנו בחיים, או מה הן נסיבות חיינו הייחודיות – ניהנה מתנאי מחיה ראויים, מספיקים ומובטחים. מהצעדים שפורטו כאן נרוויח פעמיים – גם נזכה לביטחון כלכלי ותעסוקתי, וגם נתמודד עם הגורמים המרכזיים למשבר האקלים.

קשה להגיע בישראל ממקום למקום. שאלתם את עצמכם פעם למה הכול תקוע? התשובה היא תכנון כושל, ששם במרכז את השימוש ברכב פרטי במקום לעודד חלופות אחרות. אנחנו משלמים על זה ביוקר: אנחנו עומדים שעות בפקקים וסובלים ממערכת תחבורה ציבורית לא יעילה. אם אנחנו גרות ביישובים ללא תחבורה ציבורית טובה, או שאין לנו גישה לרכב, אנחנו לא יכולות למצוא עבודה מתאימה או להגיע בקלות ללימודים ולשירותים חיוניים. אם אנחנו גרים בערים, המשמעות היא לעיתים חיים בשכונות ללא מדרכות, שבליבן כבישים סואנים ומסוכנים. לכולנו מדובר בסיוט שאינו נגמר. ככל שהשפעות משבר האקלים – כדוגמת גלי חום – יגברו, כל זה יהפוך לקשה עוד יותר.

כשהערים ומערכת התחבורה שלנו מתוכננות סביב הרכב הפרטי, אנחנו גם מחריפים את משבר האקלים, שכן תעשיות הרכב והנפט הן גורם מרכזי לפליטת גזי חממה. לכן, אם נבנה את מערכת התחבורה שלנו מחדש סביב התחבורה הציבורית – ונבסס אותה על חלופות לנפט ולגז – נוכל גם להגיע ממקום למקום במהירות וביעילות וגם להיאבק באחד הגורמים המרכזיים למשבר המאיים עלינו.

איך נעשה את זה? נתקדם בכיוון ההפוך למדיניות הנוכחית. עכשיו, יותר מתמיד, יש הכרח לנהל את התחבורה הציבורית לטובת אינטרסים ציבוריים ולא על בסיס שיקולי רווח. בעלות וניהול ציבורי של מערכת התחבורה הציבורית בידי חברה ממשלתית או מוניציפאלית תאפשר שמירה על האינטרסים שלנו כנהגות ונהגים ונוסעות ונוסעים ותשרת סדר יום של תחבורה ירוקה ולא מזהמת.

במשך עשורים, הממשלה חונקת את התחבורה הציבורית ומוציאה מכרזים להפעלתה. היא קוראת לזה "התייעלות", אבל התוצאה היא פגיעה בשכר ובתנאי העבודה של נהגי אוטובוס כדי לחסוך עלויות למפעילים, וכתוצאה מכך – מחסור של אלפי נהגים. לכן, הדבר הראשון שאנחנו צריכים לעשות הוא להבין שהנהגים והנהגות הם המפתח למערכת תחבורה יעילה ולפעול מייד כדי לשפר את תנאיהם, להבטיח את ביטחונם התעסוקתי וזכויותיהם, ולמשוך נהגות ונהגים חדשים למקצוע.

בנוסף, זה הזמן ליצור מערכת תחבורה שמתוכננת מראש כדי לענות על הצרכים שלנו. כיום, האוטובוסים נוסעים לרוב באותם נתיבים עם הרכב הפרטי ועומדים איתם בפקקים. הרכבת לא מגיעה לכל מקום, ותחנותיה נמצאות מחוץ למרכזי הערים ואינן נגישות. במקום זה, יש לרשת את המדינה בנתיבי תחבורה ציבורית, שישלימו את מערכת הרכבות ויאפשרו לנו להגיע ממקום למקום בקלות ובמהירות. כך נוכל סוף–סוף לזנוח את הרכב הפרטי. אם נבטיח שהתחבורה הציבורית תעבוד 24/7 – תוך התחשבות ברגשות התושבים – ותהיה נגישה לכל, נפחית עוד יותר את התלות שלנו במכוניות. אם נהפוך אותה לחינמית, נוכל להיפטר כמעט לחלוטין מרכב פרטי ולצמצם עוד יותר את הפערים בחברה.

תחבורה ציבורית כזו תותאם לצרכים של כל ישוב וישוב. זו הזדמנות להכניס תחבורה ציבורית שמותאמת לרחובות צרים ומתעקלים כדי ליצור חלופות למכונית גם לחברה הערבית בישראל. דרך בניית מערכת תחבורה ציבורית יעילה נוכל להחזיר את הערים ושכונות המגורים שלנו לאנשים: לפנות נתיבים בכבישים לאופניים וחלופות אחרות למכונית, ולפנות שטחי חניה למרחבים ציבוריים שכולנו נוכל להלך בהם בבטחה. בכלל, הגיע הזמן שנחשוב על ערים ללא רכב פרטי כלל, ערים שאליהן יורשו להיכנס כלי-רכב המונעים בחשמל בלבד, או ערים שהכניסה אליהן ברכב פרטי תהיה תחת תשלום "אגרת גודש", שההכנסות ממנה יושקעו בתחבורה הציבורית. דמיינו עיר שאין בה מכוניות פרטיות – האוויר בה יהיה נקי יותר, היא תהיה הרבה יותר שקטה, בטוחה וירוקה, והתחבורה הציבורית בה לא תיתקע בפקקים. זו תהיה עיר שטוב יהיה לחיות בה.

וכמובן, עלינו להעביר את מערכת התחבורה הציבורית שלנו לכזו המונעת באמצעות חשמל. זה אפשרי וזה כבר קורה בעולם. כך נצמצם את התלות שלנו בדלק ואת זיהום האוויר הקטלני שממנו כולנו סובלות וסובלים.

מערכת התחבורה בארץ לא עונה על הצרכים שלנו. יש לנו הזדמנות שאסור לפספס לתקן זאת. בואו נבנה מערכת תחבורה חדשה, כזו שכולנו מרוויחים ממנה, כולל כדור-הארץ.

הסביבה שלנו משפיעה על הבריאות שלנו. לאיכות הדירות שבהן אנחנו חיים, לטיב המזון שאנחנו אוכלים, לאוויר שאנחנו נושמים, למזהמים שאנו נחשפים אליהם, לשטחים פתוחים או לזמינות של פארק ירוק בשכונה יש השפעה מכרעת על הבריאות שלנו. בישראל, האי-שוויון החברתי והכלכלי בא לידי ביטוי גם בבריאות – בפריפריה חיים פחות, בחברה הערבית חיים פחות, וגם בעלי הכנסה נמוכה חיים פחות. פעמים רבות, מי שנאבקים רק כדי להחזיק את הראש מעל המים אינם יכולים להרשות לעצמם לרכוש מזון בריא, מתגוררים בדירות ובתים שמהווים סכנה בריאותית, חייבים להמשיך לעבוד גם כשבריאותם נפגעת ואינם יכולים לרכוש ביטוחים משלימים יקרים.

התעשייה ומערכת התחבורה שאחראיות למשבר האקלים פוגעות גם בבריאותנו. תעשיית דלקי המאובנים, הכוללת פחם, זיקוק נפט ודלק מגז, לא רק פולטת לאטמוספירה גזי חממה ומאיצה את ההתחממות הגלובלית, היא גם מזהמת את האוויר שאנחנו נושמים. כך, תושבי חיפה, אשדוד ומישור החוף כולו חשופים לסיכונים בריאותיים, כגון סרטן ומחלות נשימה. לצדם, אזרחי המדינה כולם סובלים מזיהום אוויר קשה שנגרם מתחבורה. גם כאן, פליטת גזים לא רק מביאה להתחממות גלובלית, אלא מהווה גם אחד הגורמים המובילים לתחלואת לב, כלי דם ומערכת הנשימה. אנחנו משלמות ומשלמים על כך בחיי אדם: בכל שנה מתים בישראל כ-2,500 איש מזיהום אוויר כתוצאה מתעשייה ותחבורה. ככל שהשפעתו תתגבר, משבר האקלים רק יחריף את הבעיה. צפויים לנו חודשי קיץ ארוכים וחמים יותר, גלי חום רבים וקשים יותר, יותר זיהום אוויר ויותר מחלות מידבקות. הנפגעים העיקריים יהיו ילדים, קשישים, עניים, מי שסובלים ממחלות קיימות, ומי שחיים בשולי החברה, סובלים כעת מאפליה ויתקשו להתגונן מפני הסכנות שבדרך.

אל מצב זה ואל המשבר הבריאותי הבא אנחנו מגיעים עם מערכת בריאות ציבורית מוחלשת וחנוקה. במשך שנים, מערכת זו הורעבה תקציבית בידי הממשלה, במטרה לקדם את הפרטתה. כיום רק 60% מההוצאה על בריאות היא ציבורית (לעומת 80% בגרמניה, לדוגמה) והמגמה רק מתרחבת עם ביטוחים משלימים ושירותי רפואה פרטיים. יש מי שאומר לנו שפרטי זה גם יעיל, אבל יעיל למי? בארצות-הברית, לדוגמה, מערכת הבריאות היא פרטית בעיקרה, והיא גם היקרה בעולם. במקביל, רמת הבריאות שהיא מספקת היא מהנמוכות בקרב המדינות המפותחות. במילים אחרות, רפואה פרטית מונחית על-ידי רווחים, לא על-ידי האינטרס שלנו כציבור. גם בישראל, מערכת הבריאות כיום ממוקדת בהישרדות כלכלית ולא בהיערכות למשברים שיבואו. בהתאם, השאלות האם נהנה משירותי בריאות טובים או האם הסביבה שלנו פוגעת בבריאות שלנו או מיטיבה איתה הן שאלות של מדיניות, ויש מה לעשות לגביהן. גם כאן, הצורך הדחוף להתמודד עם משבר האקלים הוא הזדמנות לבנות שיטה חדשה שגם תגן עלינו מפני נזקי המשבר, וגם תבטיח מדיניות שוויונית בבריאות.

מה עלינו לעשות? ראשית, עלינו להבטיח שמערכת הבריאות הציבורית שלנו תוכל להבטיח טיפול טוב לכולנו. לכן, הממשלה חייבת להגדיל דרמטית את השקעתה במערכת הבריאות הציבורית, להוסיף תקנים לרופאות, אחיות, ועובדות מעבדה ולעצור את תהליכי ההפרטה במערכת. במקביל, עלינו לטפל בגורמים המסכנים את בריאותנו ואת עתיד האנושות – לסגור את התעשיות המזהמות כפי שהוזכר, ולקדם מעבר ל-100% אנרגיה מתחדשת ותחבורה ציבורית חשמלית ונגישה. עלינו לעודד רכיבה על אופניים והליכה ברגל על-ידי תכנון עירוני מתאים, סלילת שבילי אופניים ונטיעת עצים שיצלו על המדרכות. בכלל, עלינו להפוך את המרחב הפרטי והציבורי לבריאים ומקיימים (ובכלל כאלה שכיף לחיות בהם. מגיע לנו) – להגן על שטחים ירוקים ולעודד שתילת עצים. עלינו לקבוע ולקדם סטנדרטים של בנייה ירוקה, בפרט בדיור הציבורי. פתרונות פסולת מתקדמים, בפרט ביישובים ערביים ובדואים, ימנעו את השריפה המזהמת של פסולת. סבסוד ממשלתי למזון בריא יסייע להפחתת צריכת אוכל מזיק ומזון מהחי, ולכן גם יפחית את הנזקים האדירים שגורמת תעשייה זו לסביבה.

הבריאות שלנו נמצאת בידיים שלנו. כיום, אותן תעשיות שפוגעות בעתיד העולם פוגעות גם בבריאותנו, והשיטה הקיימת מעודדת את אותן תעשיות ולא פועלת לטובתנו. הצעדים שפורטו כאן יוכלו להבטיח לנו ולדורות הבאים בריאות טובה יותר, בסביבה בריאה יותר.

לכולנו מגיע בית. בית זה לא רק המקום שבו אנו גרים – בית הוא גם שייכות וביטחון בעתיד. אבל כיום, הזכות הבסיסית הזו כמעט ולא מתקיימת. לא משנה כמה נחסוך, רובנו לעולם לא נוכל לרכוש דירה, וגם אם נגור בשכירות, בקושי נעמוד בעלויות שכר הדירה. רבים מאיתנו חיים בדירות באיכות ירודה, בשכונות צפופות ורועשות, או לחלופין, בשכונות מרוחקות ממרכזי תעסוקה, המחייבות אותנו לבלות שעות רבות כל יום במכונית. קשה לבנות עתיד במצב כזה. כיצד קשור משבר האקלים לתחום הדיור? ראשית, המשבר מדגיש עוד את הבעייתיות של דירות שאינן מתאימות לתנאים של חום, קור ולחות קיצוניים. הבנייה בארץ, למשל, מתבססת יותר ויותר על מיזוג-אוויר (מזהם) במקום על שיטות בנייה ירוקה ותכנון נכון של סביבת הבית. אירועי גשם קיצוניים והצפות צפויים להביא לקשיי תחזוקה נוספים. שנית, כאשר יותר ויותר אנשים חיים בערים, משבר האקלים מציב בפנינו הזדמנות ואתגר: להפוך את הערים שלנו לנעימות, נקיות וירוקות, יעילות אנרגטית, ועם דירות ברות-השגה לכולנו. ערים יכולות להיות סיוט לגרים בהן – אך הן לא חייבות להיות כאלו. הן יכולות וצריכות להיות מקומות שטוב לחיות בהם, ושהחיים בהן טובים גם לסביבה. עלינו לאפשר לכל אחת ואחד לגור בערים וליהנות מקרבה למקומות עבודה ולשירותים, וכך להבטיח דיור טוב יותר לכולנו, תוך שמירה על הסביבה ועל שטחים ירוקים. איך נוכל לעשות זאת? דבר ראשון עלינו לשחרר את תחום הדיור מאחיזתם של כוחות השוק. בית לא אמור להיות עסק, הוא אמור להיות זכות בסיסית. לכן על המדינה לחזור ולקחת אחריות על מצב הדיור כאן. כשהיא תעשה כן, היא צריכה קודם-כל לחזק את הדיור הציבורי. כיום, הדיור הציבורי מופרט, מאגר הדירות בו קטן, ורבים מהזכאים מחכים שנים לפני שהם זוכים בדירה, אם בכלל. בואו ונלך בכיוון ההפוך: נחזיר את השליטה בדיור הציבורי לידי הציבור, נעביר את ניהולו לידי המדינה או הרשויות המקומיות באופן שיבטיח את כוחם של הדיירים להשפיע על ניהול המערכת, ונגדיל דרמטית את הזכאות לדיור ציבורי. במקביל, נגדיל דרמטית גם את מספר הדירות בדיור הציבורי בערים, על-ידי רכישה של דירות חדשות לטובתו ובניית דירות נוספות.

לצד הדיור הציבורי, הגיע הזמן לדאוג שיהיה כאן גם דיור בר-השגה. על המדינה לדאוג שבכל עיר ושכונה – ובוודאי בכל פרויקט בנייה חדש – יוקצו דירות הן לדיור הציבורי והן דירות לדיור בר-השגה. דירות אלו ייבנו לפי הצרכים המגוונים שלנו – דירות קטנות, בינוניות וגדולות, תוך תכנון עירוני שרואה את כולנו, ומחיריהן יהיו שווים לכל נפש ומפוקחים. הן לא ייבנו למטרות רווח, הן ייבנו למטרות רווחה. דיור בר-השגה יהיה טוב לקהילות שלנו: הוא יצמצם פערים, יאפשר לאנשים נוספים לחיות במרכזי הערים וימנע מצב של שכונות מופרדות לעשירים בלבד. לכולנו יש רק מה להרוויח מכך.

בנוסף, הגיע הזמן להגן על שוכרי הדירות. אפשר לפתח שכירות מוגנת וארוכת-טווח, במסגרתה נוכל לשכור דירה ולדעת שהמחיר שאנו משלמים עליה לא יקפוץ לפתע, וכי לא נעמוד בפני סכנת פינוי בכל שנה מחדש. ישראל היא אחת המדינות היחידות בעולם המפותח שאינה מתערבת בתנאי השכירות, במחירי השכירות ובתדירות ההעלאה של שכר הדירה, ובכך היא מפקירה את אזרחיה. ברגע שהיא תתערב ותקבע סטנדרטים נאותים לתנאים בדירות להשכרה ולחוזי שכירות, מיליוני אנשים, במיוחד מאוכלוסיות מוחלשות או מי שמתמודדים עם חוסר ביטחון כלכלי, ינשמו לרווחה.

ככל שהאוכלוסייה גדלה, כך גם יגדל הצורך לבנות דירות נוספות. על המדינה לדאוג שהבנייה תיעשה באופן שחושב עלינו, על הצרכים המגוונים שלנו, ועל הסביבה. לכן במקום בנייה מאסיבית של שכונות חדשות שרובנו איננו יכולים להרשות לעצמנו לגור בהן, הגיע הזמן להתחדשות עירונית, תוך הקפדה על תכנון עירוני שמביא את כולנו בחשבון. בשכונות אלו יישמרו שטחים ירוקים וציבוריים, הן יהיו מוארות באופן נעים, הן יהיו נגישות לתחבורה ציבורית ונעימות למעבר, והן ייבנו תוך מחשבה על חיזוק הקהילתיות בהן ועל האנשים החיים בהן, במקום על רכב פרטי. כל פרויקט בנייה וחידוש חייב לכלול דירות מגוונות מבחינת הצרכים, כדי שכמה שיותר מאיתנו יוכלו ליהנות מהן – דירות דיור ציבורי, דיור בר-השגה, וכדומה. חשוב לזכור: שכונות טובות ונעימות הן כלי מעולה לצמצום פערים חברתיים, כמו גם לצמצום פליטה של גזי חממה, כי הן מצמצמות, למשל, את הצורך ברכב פרטי. ככל שנאפשר ונתעדף מגורים בקרבת העבודה ועבודה בקרבת המגורים, יקטן העומס על מערכות התחבורה, ותגדל היכולת של אנשים להתפרנס במסגרת הקהילה, תוך העצמת הכלכלה המקומית.

וכמובן, הבנייה בישראל חייבת להיות לפי התקנים הירוקים הקיימים והמקובלים בעולם. כיום, ענף הבנייה הוא מהענפים המזהמים ביותר שישנם, אך זה לא חייב להיות כך. דירות הנבנות לפי תקנים ירוקים הן יעילות וחסכוניות יותר בשימוש באנרגיה, מותאמות לאקלים הישראלי, והן בנויות מחומרים שהם ידידותיים לסביבה ושאינם פוגעים בבריאות. אלו הן דירות שטוב לחיות בהן, ושטוב לחיות בסביבתן.

המאבק בהשלכות משבר האקלים הוא מאבק על הבית של כולנו. שמירה על זכותנו לדיור בר-השגה ושמירה על סטנדרטים גבוהים לדיור היא חלק מהמאבק הזה. אנחנו יכולות ויכולים להבטיח דירות זולות יותר וטובות יותר, בשכונות נעימות יותר ועם שמירה על שטחים פתוחים, ובעיקר – אנחנו יכולות להבטיח שכל זה יקרה ביחד.

בואו נדבר על אחד הדברים הכי בסיסיים עבורנו – מזון. מזון הוא חלק בסיסי מהחיים של כולנו, מהתרבויות שאליהן אנחנו משתייכים, וכמובן – מזון זה גם ביטחון. בית שיש בו מקרר מלא הוא בית שיש בו ביטחון בעתיד. בהתאמה, הדבר הראשון שאנחנו דואגים לו בימי משבר הוא שלנו ולמשפחתנו יהיה די אוכל. הצורך הבסיסי הזה, שתמיד יהיה לנו די מזון איכותי ובריא, ובמחיר שווה לכל נפש, הוא המשמעות הראשונה והפשוטה של 'ביטחון תזונתי'. הדרך לביטחון תזונתי עוברת קודם-כל בחקלאות פורחת. אבל החקלאים בישראל נמצאים במשבר מתמשך. כשאנחנו מסתכלים על מחירי הפירות והירקות הגבוהים בשוק, במכולת או בסופר, אנו עשויים לחשוב שהחקלאים הם שמנפחים את המחיר על חשבוננו. אבל האמת היא שהם ואנחנו קורבנות של אותו סדר-יום שבמקום לקדם את החקלאות המקומית, מקדם יבוא של מזון מחו"ל ואת האינטרסים של תאגידי-ענק, נדל"ן ורשתות שיווק הגוזרות קופון שמן של פערי-תיווך. זהו סדר-יום שמסכן אותנו: אם נסתמך רק על יבוא מזון, אנו עלולים למצוא את עצמנו עם חוסרים ברגעי משבר או עם מחירים מאמירים למוצרים חיוניים. אם כל זה אינו מספיק, הרי שמשבר האקלים מהווה איום ממשי על עצם היכולת לקיים חקלאות, שכן הוא גורם למזג-אוויר קיצוני, לשינוי במשטר הגשמים ובתנאי הגידול, למחלות צמחים ועוד. במקביל – החקלאות המתועשת עצמה היא גורם משמעותי למשבר האקלים. השימוש הנרחב בדשנים חנקניים, בדלקים למכונות ולקירור, השינוע של תוצרת חקלאית מחו"ל וחקלאות משק החי – הם כולם גורמים מרכזיים לפליטת גזי חממה. החקלאות המתועשת גם "הורגת" את הקרקע. כבר עכשיו, כ-15% מהקרקעות החקלאיות בישראל, וכ-50% מהקרקעות החקלאיות ברחבי-העולם איבדו את פוריותן. אם נמשיך כך, מומחים צופים כי תוך שישים שנה תאבד כל הקרקע הפורייה בעולם! ועדיין, על-אף שכל זה ידוע היטב, הממשלה לא פועלת כדי לשנות כיוון.

מה עלינו לעשות? עלינו לקדם חקלאות בת-קיימא, משמרת ומשקמת, כולל חקלאות עירונית – על גגות וקירות ובשטחים שבין הבניינים. חקלאות כזאת אינה באה על חשבון השטחים הטבעיים, מפחיתה משמעותית את פליטות גזי החממה ואף סופחת אותם מן האוויר. מדובר בחקלאות המתבססת על הטבע ומשתלבת בו ובחיי התושבים, ללא שימוש בכימיקלים מזיקים לסביבה ולבריאות שלנו. תמיכה ממשלתית בה תיצור הזדמנויות תעסוקה ופרנסה נרחבות, תיצור ביטחון תזונתי על-ידי ביסוס יכולתה של מדינת ישראל לספק לאזרחיה את רוב התוצרת החיונית ללא צורך בשינוע מרחוק, ותאפשר לכולנו תזונה מיטבית ובריאה במחירים שווים לכל נפש. בזכות שמירתה על בריאות הקרקע, חקלאות כזו גם תבטיח את יכולתנו להמשיך ולהזין את עצמנו בעתיד.

חקלאות עירונית תאפשר גם להתמודד עם התגברות החום בתוך הערים, באמצעות גגות ירוקים ושתילה נרחבת של עצים וצמחייה מגוונת בערים. כבר עכשיו השטח הבנוי חם משמעותית מהסביבה הפתוחה שמסביב, ותופעה זו מחריפה בעקבות משבר האקלים, במיוחד בחלקים המוזנחים של הערים. אנחנו חייבים לטפל בכך לפני שהחום בערים ייעשה בלתי-נסבל.

במקביל נדרש שינוי סדרי העדיפויות בשוק המזון, כך שכולנו נוכל ליהנות מיותר מזון בריא, איכותי וזמין. גם תמיכה בערוצי שיווק ישירים ובעסקים קטנים, כגון חקלאות בתמיכת הקהילה, שוקי איכרים, קואופרטיבים, מכולות שכונתיות ועוד תוזיל את התוצרת ותשפר את זמינותה וטריותה, לצד חיזוק הכלכלה המקומית והקהילה.

ביטחון תזונתי חשוב תמיד. משבר האקלים יהפוך אותו לחשוב עוד יותר. יש לנו דרך להבטיח שכולנו נוכל ליהנות ממזון איכותי במחירים הגיוניים. מה שדרוש – הוא לפעול עכשיו.

מגיע לנו לחיות בביטחון. מגיע לנו לדעת שלא ניגרר למלחמות שיסכנו את חיינו, שילדינו יוכלו לבנות כאן עתיד, ושאיננו צריכים לחשוש לצאת לרחוב. הכיבוש המעמיק והסכסוך עם מדינות האזור יוצרים חוסר ביטחון מובנה בחיים שלנו. המציאות הזו פוגעת בכולנו – קודם-כול בפלסטינים בשטחים הכבושים, אך גם ביהודים ובערבים החיים בישראל. אי-אפשר לבנות שיטה חדשה מבלי לשים לכך סוף.

את הכיבוש יש לסיים גם ללא קשר למשבר האקלים, אך משבר האקלים הופך את הצורך בשלום ובשיתופי-פעולה אזוריים לחשוב עוד יותר. המזרח התיכון פגיע במיוחד להשפעות המשבר, וכדי להתמודד עמו יידרש שיתוף-פעולה ברחבי האזור, ובפרט עם שכנותינו, במגוון פרויקטים משותפים בתחומי התשתיות, האנרגיה, המים והחקלאות. שיתוף-הפעולה הנדרש הוא אינטרס משותף של כל החיים באזור. הוא מהווה סיבה נוספת לחתור לשלום, ובמקביל, הוא גם הזדמנות אמיתית לבנות גשר לשלום. זה עד כדי כך פשוט: משבר האקלים מאיים על כולנו, בלי התחשבות בגבולות ולאומים.

גם לכיבוש עצמו יש השפעות אקלימיות ישירות. תחת השליטה הצבאית בשטחים, המחסור בשירותי פינוי פסולת וטיהור שפכים יוצרים פליטת גזי חממה. מפעלים ישראליים פועלים בשטחים, מבלי שיחולו עליהם חוקי הזיהום הישראליים וללא פיקוח, ומזהמים את הסביבה של כל תושבי האזור, לרבות הישראלים, באופן שלעולם לא היה מותר להם בישראל. היעדר תכנון עירוני, תופעת צפיפות גוברת ופגיעה מתמשכת בשמורות טבע מביאים להחרפת הפגיעה בסביבה בשטחים שאינם כפופים לחוק הישראלי. זוהי רק סיבה נוספת לסיים את הכיבוש.

מסיבות אלה ואחרות, אנחנו חייבים לקדם את השלום ושיתופי-פעולה אזוריים. אילו שיתופי-פעולה נוכל לקדם? ראשית, נוכל לפעול להקמת רשתות של אנרגיה מתחדשת. מקורות כאלה, בעיקר רוח ואנרגיה סולארית, דורשים שטח רחב כדי לפעול ביעילות. שיתוף-פעולה אזורי יוכל לאפשר את פיתוחם בצורה היעילה ביותר האפשרית, לטובת כל תושבי האזור. השטחים הפתוחים הרבים ומזג-האוויר היציב יחסית שיש במדינות כגון ירדן ומצרים יכולים לאפשר פתרון לייצור אנרגיה סולארית לכל מדינות האזור, בהשקעה משותפת. ככל שהמשבר יתקדם, כך תתעצם גם תופעת המדבור באזורנו – המתרחשת כבר עכשיו – ויגדל גם המחסור במים לשתייה ובקרקע פורייה לחקלאות. גם כאן, שיתוף-פעולה אזורי יוכל לסייע לנו להתמודד. התפלה היא פתרון אפשרי למדינות השוכנות על חוף הים, אך היא יקרה מבחינה אנרגטית וכלכלית. לכן, יידרשו פרויקטים אזוריים לטיפוח מקורות מים טבעיים, לצד התפלה מבוססת על אנרגיות מתחדשות ובבעלות ציבורית, על מנת להבטיח גישה למים נקיים לנו ולכל תושבי האזור. בנוסף, פרויקטים חקלאיים משותפים יידרשו כדי להבטיח אספקת מזון שוטפת לכל תושבי האזור תוך שמירה על עקרונות של חקלאות בת-קיימא. את חלקה של ישראל בפרויקטים המשותפים נוכל לממן מתוך ההון העצום שמושקע כיום בהוצאות ביטחון.

הבחירה בידינו. כיום, אנו חיים בחוסר ביטחון שנובע בראש ובראשונה מהשליטה הצבאית בגדה המערבית ובעזה. משבר האקלים עלול להחריף את חוסר הביטחון הזה ואת המתיחות באזור. אבל הוא גם יכול להיות מקפצה לשיתופי-פעולה אזוריים שייטיבו עם כל החיים באזור. אסור לנו להסכים לחיים על החרב במציאות שהולכת ומתחממת – מגיע לנו לחיות בשלום ובביטחון אמיתי.

עשר שנים אחרי שהתחלנו ליישם את החזון שלנו למאבק במשבר האקלים על-ידי בנייה של שיטה חדשה, ישראל נראית אחרת לגמרי. משבר האקלים היה סכנה מיידית ומאיימת, אבל אנחנו הפכנו אותו להזדמנות; והיום, אנחנו נהנים מרווחה כלכלית שלא ידענו כמותה, בזכות מערכות ציבוריות חזקות. סגרנו תעשיות מזהמות, ובאותה נשימה (של אוויר נקי!) יצרנו המוני משרות ירוקות חדשות. כשאנחנו מקבלים את תלוש השכר שלנו בסוף החודש, כבר לא מפחיד להסתכל עליו, כי אנחנו יודעות שהשכר שלנו תואם את הצרכים שלנו, ושיש מי שדואג שזה יישאר כך – כי בתור עובדות ועובדים, יש לנו כוח. אנחנו יודעים שאם חלילה נהיה חולים, יש לנו על מי לסמוך. לא משנה אם אנחנו גרות במרכז או בפריפריה, שירותי הבריאות כאן מעולים, והם נגישים לכולם.

השכונות שלנו נראות אחרת. הן נעימות יותר, העצים הוותיקים וגם הצעירים שנשתלו בהן כבר נותנים צל, וטוב לחיות בהן. אנחנו לא מבזבזים שעות על עמידה בפקקים ולא מבזבזות שעות נוספות בחיפוש חניה, כי קל ונעים להגיע ליעדנו ברגל ובאופניים, ויש לנו תחבורה ציבורית שבאמת משרתת אותנו. הצעירים שבינינו יכולים לתכנן עתיד בביטחון, והמבוגרים שבינינו נהנים מפנסיה מובטחת. נעים לחיות בדירות שלנו, ומצב הדיור רק הולך ומשתפר. זוכרים כמה נושא הדיור הפחיד אותנו רק לפני עשור? זה נגמר.

גם הכיבוש נגמר. אנחנו לא שולטים יותר צבאית על עם שלם, ובמקום זה, חיים בשלום ובביטחון. גם בתוך ישראל אנחנו נהנים משוויון מלא. לא משנה מי אנחנו – יהודים, ערבים, מזרחים, אשכנזים, יוצאי ברה"מ או יוצאי אתיופיה – אנחנו בעלי-הבית. אנחנו האנשים שחיים כאן, והמקום הזה הוא הבית של כולנו.

והבית הזה בטוח יותר עכשיו. לא, משבר האקלים לא נעלם פתאום. הוא היה כאן כבר לפני עשר שנים ויותר, ויידרש זמן רב להחזיר לאחור את השלכותיו. אבל עכשיו אנחנו יכולים להתמודד עם ההשלכות האלו ולמנוע עוד הידרדרות. לפני עשר שנים חיינו תחת שיטה שלא ספרה אותנו ולא ספרה את הסביבה שלנו. אבל לפני עשר שנים לקחנו בחזרה לידינו את השליטה על החיים שלנו ועל העתיד של העולם שלנו, נאבקנו במשבר האקלים ובהשלכותיו, עצרנו את הגורמים לו, עברנו למקורות אנרגיה מתחדשים ונקיים, ועכשיו אנחנו בדרך הנכונה. לעולם לא נחזור אחורה יותר. גם אין שום סיבה שנרצה לעשות זאת.

כל זה אפשרי ותלוי בנו. הצטרפו אלינו, ויחד נגרום לזה לקרות.